היום עסקתי מהבוקר באינטנסיביות בניקוי והכשרת המטבח שלי לפסח.
אני מתחילה להתארגן לפסח בערך חודש קודם (עוד קצת לפני פורים). יש לי רשימות שאני משחזרת מפסח שעבר ומעדכנת אותן.
היתה לי תוכנית סדורה איך אני מגיעה בצורה הדרגתית, כל יום קצת, לניקיונות בכל הבית (הארון באמבטיה! המדף עם הסדינים!). אבל בפועל – 90% מהן לא קרו.
הגעתי היום לישורת האחרונה לפני החג. לקחתי יומיים חופש מהעבודה. אז לא משנה מה הספקתי בשאר הבית – היום זה המטבח! התחלתי וסיימתי (כמעט…) ועכשיו אני נושמת.
עזר לי שיש עוזרת בית שדואגת בשוטף שיהיה נקי, אז לא הייתי צריכה לקרצף באינטנסיביות. היא ניקתה את המקרר עוד בשבוע שעבר, אז היום זה היה בקלילות.
עברנו דירה לפני כמה שנים, והמטבח כולו חדש ולכן הרבה יותר קל לי לנקות אותו. גם התנורים חדשים. אם הייתי יודעת כמה זמן חוסך לי תנור עם self-cleaning, הייתי משקיעה את הכסף הרבה קודם… אני חושבת שהכסף ששילמתי לאורך השנים על ניקיון התנור הישן לפני פסח עלה יותר מתנור חדש.
עזר לי שהמתבגר שהיה בבית הצטרף אלי ועשה הרבה מאד מהסחיבות של הדברים (תעביר את כל הכלים האלה מפה לשם, תפרק לי את זה, תקרצף לי את זה..) הוא היה קצת קצר רוח אז הבטחתי לו שב 13:00 מסיימים, וזה מאד עזר לי להתמקד ולתת קצב לקראת הסוף. ב 13:00 שיחררתי אותו. המטבח היה כבר נקי וכלי הפסח בארונות. נשארה עוד עבודה הרבה אבל החלק הגדול היה מאחרי.
התחלתי אותו בעצבים כי המתבגר קם מאוחר. במקום להתחיל לנקות בלעדיו יצאתי החוצה וקניתי לי אוכל לבוקר ולצהרים. כדאי להתחיל לנקות על בטן מלאה, אחרת, דברים לא טובים יוצאים ממני…
דבר שלמדתי לאחרונה ותירגלתי קצת היום: כשאני מנקה לכבוד פסח, לחשוב על זה שאני מנקה מההחיים שלי – כעסים, חרדות, קשיים, פחדים, מגבלות. ממש תוך כדי ניעור הפירורים מהטוסטר ותוך כדי גירוד דברים דביקים מקרקעית המגירה. המחשבות האלה ממלאות אותי בכוחות ומוטיבציה, וכל פרוייקט הניקיון מקבל משמעות נוספת
יש דברים חשובים ומעניינים יותר, לא? הרצאות, סדנאות, פרוייקטים חדשים, אתגרי קריירה?
ובכן, כי כי זה נכון גם לקריירה:
תמיד יהיו לי תוכניות גדולות ורק חלק קטן יצא לפועל.
במקום להתייאש – למדתי לתכנן ולשאוף גבוה ורחוק מאד ולהתקדם בסבלנות כל פעם במה שאפשר. אני משתדלת לא להתרגש מהביצוע-החלקי-ביותר של התוכניות המגלומניות שיצרתי לעצמי.
עוזר שיש לי בחיים תשתיות טובות.
זה נחמד שיש מכשירי חשמל שקל לנקות, ושיש עוזרת. אבל יש עוד תשתיות חשובות שאני בונהה: מערכות תמיכה חברתיות ומשפחתיות, הבריאות שלנו, מקורות השראה ויצירתיות והזדמנויות לפתח את עצמנו. הכי קל זה לטבוע בשוטף, אבל – כדאי וחשוב (וצריך!) להשקיע משאבים בתשתיות וכלי עזר שיעזרו לנו אחר כך.
לפנות זמן למה שחשוב.
אני לוקחת יום חופש. לסידורים. מבקרת אנשים שחשובים לי. יושבת עם עצמי לסדר את הראש. זה נחמד לשמור את ימי החופש לנסיעה לחו"ל, אבל את השלווה האמיתית אני מקבלת כשאני מפנה זמן לדברים שחשובים לי בשוטף. אחרת נחזור מחו"ל ועדיין הכאוס בחיים ובראש שלנו יהיה עדיין שם.
ולבסוף – לראות את המשמעות בכל דבר שאנחנו עושות.
זה בידיים שלי ושלנו לתת עומק לכל פעולה שלנו, וזה נותן כל כך הרבה תנופה וכוחות!
פסח שמח