WIP - Work in Progress - Blog

אי של שקט

רגל שבורה, יד שבורה

פגשתי לאחרונה מכרה, אמא לילדים קטנים, שסיפרה לי שהאיש שלה שבר רגל ומרותק לכסא גלגלים, והיא נשארה לבד לתפעל את העסק ההמשפחתי, לטפל בילדים, להתארגן לפסח ולהדוף את כל שאר הכדורים המסובבים שהחיים זרקו עליה לאחרונה.

אבל מה שבאמת קשה לה, זה שחסרה לה משמעות ותחושת ערך בחיי היומיום.

כן – היא מחזיקה את הבית ועוזרת בעסק. אבל – היא רוצה הישגים משל עצמה.
אולי ללמוד משהו. אולי לפתוח עסק.
משהו שיהיה שלה ויתן לה תחושת ערך עצמי.

היא אמרה לי: אבל מאיפה אני מתחילה בכלל להבין מה אני רוצה ומה צריך להיות הצעד הבא שלי?

שאלתי אותה אם יש לה זמן לעצמה. אפילו שעתיים בשבוע.

אז לא. היא 100% מהזמן בפעילות ובתנועה ובעשיה.
אין לה דקה של שקט.

קצה חוט ראשון

הנה מה שאמרתי לה:

הצעד הראשון והכי חשוב כרגע – לקחת בייביסיטר פעם-פעמיים בשבוע שתיקח את הילדים אחרי הצהרים החוצה לחוגים ולגינה.
שיהיה לך רגע של שקט לעצמך.
חשוב שזה יהיה משהו שחוזר על עצמו ולא חד פעמי.
כי בהתחלה זה ירגיש כמו בזבוז אדיר.
רוב הסיכויים שבהתחלה, אולי לא מעט פעמים, את פשוט תשבי ותבהי בטלויזיה.
וזה בסדר.
את צריכה להתאושש.

לאט לאט תצליחי לשמוע את המחשבות של עצמך.
לאט לאט יגיעו רעיונות.
אולי תתחילי לכתוב אותם לעצמך.
אולי תתחילי לדבר ולחשוב איך להתחיל לנוע בכיוון של אחד מהם.

זה יקח זמן. שבועות. אולי חודשים.

אבל את חייבת את השקט הזה.

אבל בסוף – את תראי הצעד הראשון שאת יכולה לעשות.

לשמוע את המחשבות של עצמנו

אנחנו לא יכולות לשמוע את המחשבות של עצמנו בתוך השוטף.
כדי לנווט את החיים המורכבים מאד שלנו, כדאי שיהיו לנו איים של שקט שיתנו לנו טיפה אפשרות להתבונן.

בסדנה לניהול זמן אנחנו מדברות על זמן התכנון השבועי. בשבילי זה לא רק הזמן לתכנון השבוע שקדימה אלא גם זמן להיזכר מה אני רוצה, לאן אני הולכת, להקשיב למחשבות של עצמי, לוודא שאני בכיוון הנכון.

הזמן שלי זה ראשון בבוקר.

נ.ב מידי פעם אני מזמינה את בוגרות סדנאות WIP Time למפגשי בוקר פנים-אל-פנים ביום ראשון בבוקר (או כמו שאני קוראת לו "השעה הקסומה"). אם בא לך להיזכר בכל מה שלמדנו, לעשות תכנון שבועי ביחד, להוריד את העומס המנטלי, או להתמודד עם דחיינות קשה סביב משהו – בואי.